החלטה בתיק בש"פ 8525/10

           מונח בפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט) מיום 16.11.10, שבה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ש' זמיר), ונקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. החלטות אלה התקבלו במסגרת הליך ת"פ 30476-08-10 (להלן: ההליך השני), כאשר במקביל מתנהל נגד העורר הליך נוסף שנפתח קודם לכן בת"פ 3802/09 (להלן: ההליך הראשון), גם הוא בבית משפט השלום בראשון לציון. יובהר כי ההחלטה לעצור את העורר מתייחסת לדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים נגדו בהליך השני.

1.        ביום 13.8.09 הוגש נגד העורר ואדם נוסף (להלן: השותף) כתב אישום בת"פ 3802/09 (ההליך הראשון) לבית משפט השלום בראשון לציון. בכתב האישום (המתוקן) מיוחסות לעורר עבירות של ניסיון התפרצות למקום מגורים בצוותא, התפרצות למקום מגורים בצוותא, הסגת גבול כדי לעבור עבירה בצוותא, נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, גניבה בצוותא, תקיפה סתם ותקיפה בנסיבות מחמירות. בתמצית, מגוללים חמשת האישומים בכתב האישום סדרת פריצות שבוצעו על ידי העורר, חלקן ביחד עם השותף וחלקן ביחד עם אדם אחר, לבתים בראשון לציון ובנס ציונה.

2.        עם הגשת כתב האישום בהליך הראשון הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית משפט השלום (כב' השופט א' שוורץ) שחרר את המשיב לחלופת מעצר - מעצר בית מלא בבית אמו בתנאי פיקוח אלקטרוני. בית המשפט ציין כי מה שהטה את הכף לטובת ההחלטה על חלופת המעצר הוא העובדה ששותפו של העורר שוחרר למעצר בית מלא. כמו כן, צוינה לזכותו של העורר העובדה שהודה באישומים המיוחסים לו כבר בחקירה במשטרה ושיתף פעולה עם רשויות החוק. ערר שהגישה המשיבה על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ר' לורך).

3.        בהליך הראשון הודה העורר במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום המתוקן והדיון בעניינו נדחה לצורך קבלת תסקיר משלים וטיעונים לעונש. טרם נגזר דינו, ביום 17.08.10, הוגש נגד העורר כתב אישום נוסף לבית משפט השלום בראשון לציון בת"פ 30476-08-10 (ההליך השני), המייחס לעורר ביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, החזקת כלי פריצה והפרת הוראה חוקית בשל הפרת תנאי השחרור בהליך הראשון.

4.        עם הגשת כתב האישום בהליך השני הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט השלום שניתנה במסגרת ההליך הראשון, ועתרה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בהליך השני. ב"כ העורר מצידו ביקש כי הלה יישלח לראיון ולבדיקות רפואיות במוסד פרטי לגמילה מסמים בעקבות ראיון קבלה שתואם לו מבעוד מועד. יצוין כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. בית משפט השלום (כב' השופטת ש' זמיר) ציין כי ככלל, דיון במעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להליך גמילה מסמים, אך הורה לפנים משורת הדין על דחיית הדיון לצורך קבלת תסקיר מעצר שיבחן את נכונות העורר לעבור הליך גמילה.

5.        שירות המבחן המליץ על שילובו של העורר במוסד הגמילה "רטורנו" מאחר שהעריך כי המוטיבציה שמגלה העורר והבנת חומרת מצבו מאפשרים את בחינת התאמתו לקהילה הטיפולית. על סמך המלצה זו בהחלטתו מיום 13.10.10 התיר בית משפט השלום לעורר לצאת לראיון לשם בדיקת התאמתו כאמור. בהחלטתו ציין כי נוכח ההבנה שמגלה העורר לראשונה בחייו ביחס למצבו הבעייתי, גילו הצעיר והנכונות שהוא מביע לטפל ולשקם את חייו, יש לתת לו הזדמנות נוספת ואחרונה. לאחר שעבר העורר ראיון קבלה והשלים את הליך הקליטה במוסד הגמילה, הורה בית משפט השלום ביום 1.11.10 על שחרורו למוסד בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח צוות המוסד.

6.        המשיבה הגישה ערר לבית המשפט המחוזי מרכז על החלטת בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) קיבל את הערר ביום 16.11.10, בדחותו את המלצות התסקיר הנזכר. נקבע כי שירות המבחן לא נתן דעתו באופן מעמיק לסיכויי הצלחת טיפול הגמילה של העורר כנדרש ואין די בהתרשמות שירות המבחן בדבר כנות כוונותיו של העורר. היות העורר מכור לסמים שנים רבות והעובדה שלא פנה לגמילה בעבר, מעמידים בצל כבד את סיכויי הצלחתו. כן צוין עברו הפלילי המכביד של העורר, הכולל 4 הרשעות ב-18 תיקים שונים, ריצוי 23 חודשי מאסר בשני תיקים שונים ו-2 מאסרים מותנים תלויים ועומדים כתוצאה מ-2 גזרי דין. מסקנת בית המשפט הייתה שלא התקיימו בתיק זה הנסיבות המיוחדות לשחרורו של העורר לחלופת מעצר בקהילה טיפולית.

מכאן הערר שבפני.

7.        ב"כ העורר טוען כי מדובר בצעיר המכור לסמים מגיל צעיר, אשר מבין לראשונה בחייו את מצבו הבעייתי, מבטא עייפות מאורח חייו ומבקש להשתקם. הוא מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי שגה עת קבע שהתסקיר היה המדד היחיד והמכריע בהחלטת בית משפט השלום. על פי הטענה, השופטת זמיר נתנה דעתה באופן מעמיק לשיקולים השונים המונחים על הכף כמו גם לסיכויי ההצלחה של העורר בהליך הגמילה. ממילא, כך נטען, ניתח בית המשפט המחוזי את התסקיר באופן שגוי מאחר שעולה בבירור כי בתסקיר אכן הייתה התייחסות לסיכויי ההצלחה בטיפול. כמו כן, נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בקובעו כי העורר לא פנה בעבר לגמילה. העורר החל בהליך שילובו במוסד "רטורנו" עוד בטרם מעצרו, הליך שהופסק בשל מעצרו.

8.        עמדת המשיבה בתיק זה לא הובאה בפני עקב שביתת הפרקליטים.

9.        לאחר שעיינתי בערר נחה דעתי כי דינו להתקבל. על פי ההלכה, העיתוי המתאים להליכי טיפול וגמילה מסמים הוא בשלב העונש ולא בשלב המעצר. לפיכך שחרור לחלופת מעצר לשם הליך גמילה ראוי שיעשה בשלב המעצר רק במקרים חריגים המצדיקים זאת (בש"פ  8386/05 יבדייב נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 14.9.05); בש"פ 163/05 זאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 13.1.05)). לטעמי, המקרה שלפנינו נמנה על אותם המקרים החריגים.

           אכן, לעורר עבר פלילי מכביד הכולל ארבע הרשעות בעבירות מסוגים שונים, שבוצעו על רקע התמכרותו לסמים. העבירות המיוחסות לעורר בהליך השני בוצעו לכאורה תוך הפרת תנאי שחרורו למעצר בית בהליך הראשון, בעוד מתנהל נגדו הליך בגין עבירות דומות וכן תלויים ועומדים נגדו שני מאסרים על תנאי שנגזרו עליו. נתונים אלה מלמדים על מסוכנותו של העורר, על הדפוס העברייני שבמסגרתו הוא פועל ומטים את הכף לחובתו ולטובת ההחלטה על הותרתו במעצר עד תום ההליכים.

           יחד עם זאת, התרשמתי כי רצונו של העורר בהליך הגמילה כן ואמיתי. על פי תסקיר שירות המבחן המשלים שהוגש בעניינו, העורר מבטא עייפות מאורח חייו ולראשונה מגלה מוטיבציה להשתקם ולהשתלב בהליך גמילה. דברים דומים ביטא העורר בפני בדיון שהתקיים בעניינו. מדובר בצעיר בן 22, מכור מזה שנים לסמים ולהימורים, שבעבר לא הביע נכונות לנסות ולהיגמל. רק בטרם מעצרו הנוכחי פנה העורר לבדיקת התאמתו לטיפול גמילה מסמים במוסד הגמילה "רטורנו" אולם לא ניגש לראיון שנקבע לו עקב מעצרו. ניתן לראות בפניה זו ראשיתו של צעד אופרטיבי לקראת הליך גמילה. כידוע, נקיטת הליכים אופרטיביים על ידי הנאשם במטרה להשתלב בהליך גמילה בטרם המעצר מהווה את אחד השיקולים לסטיה מהכלל, לפיו אין לשחרר להליך גמילה בשלב המעצר.

           יתר על כן, נוכח גילו הצעיר של העורר, והעובדה שזו הפעם הראשונה שהוא מגלה רצון בגמילה, כמו גם הבנה של חומרת מצבו וזיקתה להתמכרותו לסמים, ובהתחשב בכך שמדובר בניסיון גמילה ראשון ולא בדפוס חוזר של ניסיונות כושלים, יתכן בהחלט כי קיים פוטנציאל הצלחה לטיפול המבוקש. דומני כי מסקנה זו משתמעת גם מתסקיר המעצר המשלים הנזכר, אף שלא הייתה בו התייחסות מפורשת לשאלת סיכויי הצלחת הטיפול. בהיבט זה מאמצת אני את מסקנת בית משפט השלום ודוחה את מסקנת בית המשפט המחוזי. לדעתי, אין לשלול כי מתקיים במקרה שלפנינו גם השיקול בדבר סיכויי הצלחת הטיפול.

           בחינת השיקולים שלעיל ואיזונם אל מול חומרת העבירות המיוחסות לעורר והמסוכנות הנשקפת ממנו, מטות את הכף לזכות העורר. על כן סבורני כי יש להיעתר לבקשה ולשולחו להליך הגמילה כבר בעת הנוכחית, ובכך להעניק לו הזדמנות לתקן את אורחות חייו, לעלות על דרך הישר ולצאת ממעגל הסמים והפשיעה אליו נקלע בגיל צעיר. אזכיר כי העורר נשלח למעצר בית מלא במוסד גמילה סגור בליווי ופיקוח צמוד של אנשי המוסד. בכך יש לטעמי כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו. 

           אשר על כן, מורה אני על שחרורו של העורר למעצר בית במוסד הגמילה "רטורנו" בתנאים שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ש' זמיר) מיום 1.11.10.

           ניתנה היום, כ"ה בכסלו התשע"א (02.12.2010).